דלג לתוכן הדף
קישור לדף הבית של מנורה

מה הקשר בין כספי הפיצויים לבין הפנסיה שלנו

וגם: למה לא כדאי למשוך את כספי רכיב הפיצויים בסיום העבודה

על פי רוב, נהוג לחשוב על "פיצויים" בתור כספים שמקבלים במקרה של פיטורים, אבל האמת היא מורכבת יותר.

פיצויים הם אכן מרכיב כספי שהמעסיק מחויב להפקיד עבור עובדיו, וגם לאפשר להם למשוך אותם, החל מתום השנה הראשונה להעסקתם, אלא אם כן יש נימוקים סבירים המונעים זאת (לדוגמא, אם העובדים פוטרו עקב גניבה מהמעסיק). בשנים האחרונות מופקדים כספי הפיצויים על ידי המעסיק ישירות לחיסכון הפנסיוני שלנו, ובעקבות סעיף 14, רובנו נקבל את הבעלות על כספי רכיב הפיצויים גם במקרה בו עזבנו מיוזמתנו את העבודה. כלומר, לא רק במקרה שבו נפוטר.

רק העובדה שכספי הפיצויים נמצאים שם, לא אומרת שכדאי למשוך אותם, לא משנה באילו נסיבות עזבתם. למעשה, במיוחד משום שכספי רכיב הפיצויים מופקדים לחיסכון הפנסיוני שלכם, כדאי שתדעו שיש להם השפעה על גובה קצבת הזקנה הצפויה שתקבלו, מה שאומר שהם משפיעים גם על רמת החיים הצפויה לכם לאחר הפרישה. לכן, מומלץ לחשוב פעמיים לפני שמחליטים למשוך אותם. 

כספי רכיב הפיצויים וסעיף 14 

בהתאם לדין הישראלי, אם מעסיק מפטר עובדים, הוא מחויב לשלם להם פיצויי פיטורים. ככלל, הפיצויים מחושבים כחודש שכר אחד בעבור כל שנת עבודה. המעסיק מעביר את הבעלות עליהם לעובדים במקרה של פיטורים, ובמרבית המקרים הוא יידרש להשלים את הפיצויים שכבר שילם כדי להגיע לחישוב שקובע חודש שכר עבור כל שנת העסקה.

יש לציין שכיום מרבית העובדים חתומים על סעיף 14, במסגרתו נקבע כי המעביד יעביר לבעלות העובדים את כספי רכיב הפיצויים שנצברו בחיסכון הפנסיוני גם אם התפטרו, ולא רק אם פוטרו. עבור המעסיק, המשמעות היא שהוא לא ייאלץ להשלים כספים מעבר למה שכבר נצבר לעובדים בקופה במקרה שהם פוטרו.

בעקבות צו הרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק משנת 2008, מחויב המעסיק להפקיד עבור רכיב הפיצויים במסגרת ההפקדות לפנסיה. רכיב זה עומד היום על 8.33% מהשכר הפנסיוני של העובדים, מה שאומר שיש לו חלק משמעותי בחיסכון הנבנה לקראת הפרישה לפנסיה. 

מה קורה בסיום יחסי עבודה ולמה לא כדאי למשוך את כספי רכיב הפיצויים

העובדה שכמעט כל העובדים נהנים כיום מסעיף 14 משמעה כי בסיום יחסי עבודה מכל סיבה שהיא, הבעלות על הכספים עוברת לעובדים, שרשאים למשוך את הכספים עם תום תקופת ההעסקה. אלא שפעולה זו, מפתה ככל שתהיה, אינה מומלצת, מכמה סיבות:

ראשית, כספי רכיב הפיצויים מהווים למעלה משליש מהחיסכון הפנסיוני שלנו. משיכת כספי רכיב הפיצויים מקטינה בבת אחת את החיסכון באופן משמעותי, מה שצפוי גם להביא להקטנת קצבת הזקנה בבוא היום.

שנית, משיקולי מס. ככלל, חלק מכספי פיצויי הפיטורים פטורים ממס. נכון להיום עומדת תקרת הפטור על שכר חודשי אחד כפול מספר שנות העבודה, אך לא יותר משכר חודשי של 12,420 ש"ח (כפול שנות העבודה). כיום, לא ניתן למשוך רק את החלק הפטור ממס ולהשאיר בחיסכון את החלק שאינו פטור. לכן, עבור שכר הגבוה מ-12,420 ש"ח, נדרש לשלם מס במקרה של משיכת כספי הפיצויים, או אפילו רק חלק קטן מהם. 

שיקול מס נוסף מתייחס להטבות המס הניתנות במועד הפרישה מהעבודה. ניצול הטבות מס היום, עשוי לפגוע באופן משמעותי בהטבות המס להן זכאים מי שהגיעו לגיל הפרישה מהעבודה. זאת, בין היתר, משום שבגיל הפרישה תקרת ההון הפטור ממס תהיה נמוכה יותר עבור מי שמשך חלק או את כל הפיצויים במשך 30 השנים שקדמו לפרישה.

מה בכל זאת אפשר לעשות

מה בכל זאת יכול לעשות מי שמסיים את תקופת העסקתו וזקוק לכסף? קודם כל נזכיר שמי שפוטר מעבודתו זכאי במרבית המקרים גם לדמי אבטלה מהמוסד לביטוח לאומי, שאמורים לסייע לו בתקופת המעבר ועד שימצא עבודה אחרת.

מי שדמי האבטלה מסיבה כזו או אחרת אינם מספיקים לו, או שהוא נדרש להוצאה כספית גדולה, יכול לפנות לאלטרנטיבות אחרות. אפשר, לדוגמה, לקחת הלוואה מקרן הפנסיה או קרן ההשתלמות, ואפילו למשוך חלקית את הכספים הנזילים מקרן השתלמות. כל הפעולות האלו עדיפות לרוב על פני משיכת כספי רכיב הפיצויים מהחיסכון הפנסיוני משום שהכספים המולווים אינם מקטינים באופן ישיר את קצבת הזקנה, ואינם משפיעים על הטבות המס.