בין פודיום לכישלון: האם אולימפיאדה היא השקעה מוצלחת?

האולימפיאדה, אירוע הספורט הגדול בתבל, היא הרבה יותר מסתם תחרות. מעבר לזוהר המדליות והתהילה הספורטיבית, מדובר גם בעסק שמגלגל עשרות מיליארדי דולרים. כזה שמותיר חותם משמעותי על העיר שמארחת את המשחקים וכפועל יוצא גם על המדינה שאליה היא משתייכת. אירוע שנמשך פחות מחודש, אך בעל השפעות כלכליות מרחיקות לכת, שאת אותותיו ניתן לראות גם שנים לאחר כיבוי הלפיד האולימפי.

אבל האם השקעה באולימפיאדה היא השקעה משתלמת? האם המורשת האולימפית מניבה צמיחה כלכלית מתמשכת או שמא היא מותירה אחריה בור כלכלי ו"פילים לבנים" – כלומר, מתקנים ומבנים יקרים שאינם בשימוש?

ובכן, מצד אחד, המשחקים האולימפיים מביאים עמם השקעות עצומות בתשתיות, זינוק בתיירות ותשומת לב עולמית שמתורגמת להזדמנויות כלכליות. מנגד, העלויות האסטרונומיות של המשחקים מעלות תהיות לגבי הכדאיות בטווח הארוך.

מי משלם על החגיגה?

הוועד האולימפי הבינלאומי (IOC) הוא הגוף העליון של התנועה האולימפית, שבחסותו נערכים המשחקים האולימפיים אחת לארבע שנים. פרט לבחירת הערים המארחות, הוא אחראי בין היתר גם על העברה של חלק גדול מהכספים הדרושים לקיום המשחקים לוועדה מקומית מארגנת, שכשמה כן היא, מוסמכת על כל ההיבטים הנוגעים לארגון האירוע – החל מסידורי אבטחה, דרך מכירת כרטיסים ועד לקביעת לוחות הזמנים לתחרויות השונות.

מהיכן מגיעים מקורות המימון של ה-IOC? מחברות ענק, כמו קוקה קולה, סמסונג, ויזה, טויוטה, עליבאבא, AIRBNB ואחרות, שמשמשות כספונסריות רשמיות של האולימפיאדה, ובמקביל ממכירת זכויות השידור של האירוע העצום לגופי שידור ברחבי העולם. 

המשחקים האולימפיים. רוב התקציב נופל על המדינה המארחת

באולימפיאדה הקודמת, שנערכה בטוקיו שביפן, העביר הוועד האולימפי הבינלאומי 1.7 מיליארד דולר לתקציב האולימפיאדה. סכום זהה הקצה גם לאולימפיאדה בפריז ב-2024.

מאיפה מגיע עיקר התקציב למשחקים? באופן טבעי, מהמדינה המארחת. ברוב המקרים מדובר באתגר כלכלי לא קטן, בלשון המעטה. בטח אם ההכנות לאירוע כרוכות בהשקעות עתק בהקמת תשתיות (כבישים, אצטדיונים, נמלי תעופה ועוד), שמקפיצות את העלויות לסכומים לא נורמליים. על אחת כמה וכמה כאשר רוב הנטל הכלכלי נופל על משלמי המיסים.  

חגיגה ספרדית: ההצלחה של ברצלונה ב-1992

האולימפיאדה שנערכה בברצלונה ב-1992 נחשבת בעיני רבים לאולימפיאדה המוצלחת ביותר – לאו דווקא בפן הספורטיבי (על אף שהציגה לעולם את ה"דרים-טים" של ארה"ב בכדורסל), אלא בשל היותה סמל לתכנון עירוני אסטרטגי נכון, ניהול פיננסי יעיל, מעורבות קהילתית וחזון לטווח ארוך. האירוע לא רק שמיתג את בירת קטלוניה כיעד תיירותי נחשק, אלא הניע וסימל את הליך המודרניזציה שעברה העיר.

מספר גורמים מרכזיים תרמו להצלחת האולימפיאדה והציעו שיעורים חשובים לערים מארחות עתידיות. הנה כמה מהם:

• ברצלונה מינפה את האולימפיאדה כזרז לפיתוח עירוני מקיף. החל משנת 1986 פתחה העיר בשיפוץ אסטרטגי, תוך יישום 320 פרויקטים שהחיו את התשתיות ויצרו חמישה אזורים מרכזיים חדשים. באופן מכריע, האולימפיאדה סיפקה את הדחף להבטיח מימון מהממשל המרכזי ליוזמות קריטיות, כמו כביש טבעת נחוץ מאוד, שהניב יתרונות כלכליים לטווח ארוך.
• שיתוף פעולה שנוצר עם חברות פרטיות סייע לממן למעלה ממחצית מהתשתיות שהוקמו לקראת המשחקים. זה חסך הרבה כסף למשלם המיסים.
• הצלחתה של ברצלונה נטועה בטיפוח מעורבות אזרחית ושיפור התדמית הגלובלית שלה באמצעות אסטרטגיות תקשורת חדשניות. העיר אימצה רעיונות לא שגרתיים בטקסים ובאלמנטים חזותיים, כבשה את התושבים וטיפחה תחושת גאווה קולקטיבית. ההתלהבות הדהדה ברחבי ספרד ובאזורים שכנים, וחיזקה את ההצלחה הכוללת של האירוע.

ברצלונה. השתמשה באולימפיאדה לצורך פיתוח עירוני מקיף

• מתוך הכרה בחשיבות של שיתוף הפעולה, ברצלונה עירבה אסטרטגית עיירות וערים קטלאניות אחרות באירוח אירועים אולימפיים. שיתוף הפעולה האזורי הזה לא רק פיזר עלויות אלא גם הבטיח שימוש יעיל בתשתיות, תוך הימנעות ממלכודת של רוויית יתר הנפוצה בערים מארחות אחרות.
• כדי להתמודד עם האתגר הרב-שנתי של ניצול תשתית לאחר המשחקים, ברצלונה השקיעה בפיתוח כלכלת ספורט בת קיימא. כיצד? על ידי שילוב המתקנים האולימפיים לשימוש קהילתי רחב יותר ובניית אלפי יחידות דיור שנמכרו במהרה. בכך הבטיחה העיר כדאיות כלכלית מתמשכת והפחיתה את הנטל הכספי מהקופה הציבורית.

• כאמור, האולימפיאדה מיצבה את ברצלונה כיעד תיירותי מבוקש, הודות למבנים היפים שלה והחופים האטרקטיביים. כדי להתכונן לגל המבקרים החדשים שפקד את המשחקים, נבנה נמל חדש שהפך למוקד תיירותי וחל גידול של 30% בכמות חדרי המלון לתיירים – מספר שרק הלך וגדל במרוצת השנים. שש שנים לאחר האולימפיאדה שיעורי התפוסה בבתי המלון בברצלונה זינקו ליותר מ-81% בעוד שמספר התיירים אשר נשארים ללון בעיר הוכפל תוך עשור. ענפי תיירות נוספים, כגון תיירות ימית (קרוזים, מלונאות ותחבורה ימית) ותעשיית ה-MICE (פגישות, תמריצים, כניסים ותערוכות) נהנו גם כן מצמיחה אדירה הודות למשחקים בברצלונה ולהשקעה הנרחבת והמושכלת שבוצעה.  

טרגדיה יוונית: המקרה של אתונה 2004

12 שנים אחרי ברצלונה הגיעה האולימפיאדה ליוון, שהייתה המדינה הראשונה שאירחה את המשחקים – אי שם ב-1896. בהיבט הספורטיבי האירוע הוכתר כהצלחה ומהזווית הישראלית אף סיפק מדליית זהב היסטורית, אך בפן הכלכלי הייתה זו הרפתקה חסרת אחריות מבחינתם של היוונים, שהובילה לקטסטרופה ארוכת שנים.

יוון של 2004 הייתה מדינה קטנה וחדשה באיחוד האירופי, עם אוכלוסייה של כ-11 מיליון בני אדם, דמוגרפיה שלילית, בעיות פוליטיות ותוצר לאומי של כ-240 מיליארד אירו בלבד. הכלכלה היוונית התאפיינה בצמיחה נמוכה וביחס חוב/תוצר בינוני.

בשטח, הממשלה היוונית הציגה נתונים שגויים לאיחוד האירופי ולוועד האולימפי הבינלאומי, וכרתה לעצמה בור גדול. שווי התוצר הלאומי היה נמוך מזה שנטען ואילו החוב הציבורי והוצאות הממשלה היו גבוהים עשרות מונים מאלו ששוקפו. 

האצטדיון האולימפי באתונה – הזנחה ארוכת שנים הובילה לסגירתו

לפי משרד האוצר היווני, תקציב האולימפיאדה עמד על רף של כ-8.5 מיליארד אירו – כמעט כפול מהתקציב הראשוני שהוקצה למשחקים וזה עוד מבלי לכלול פרויקטים אדירים בתשתיות המקומיות שזורזו במיוחד לרגל האירוע ושעליהם נאלצה הממשלה היוונית לשלם סכום מוגדל. גם תקציב האבטחה לאולימפיאדה, שנערכה שלוש שנים לאחר מתקפת הטרור ב-11 בספטמבר, המריא לממדים עצומים והכביד מאוד על הקופה הציבורית.

זמן קצר לאחר סיום המשחקים, רובם המוחלט של המתקנים המפוארים שהוקמו בכסף רב, בהם הבריכה האולימפית ואצטדיונים ששימשו ענפי ספורט שאינם פופולריים ביוון כגון בייסבול ורכיבת אופניים, נותרו שוממים ועזובים. אחרים נהרסו והוחלפו בבנייני מגורים ופארקים ציבוריים. אם לא די בכך, בספטמבר 2023 הוצא צו סגירה לאצטדיון האולימפי באתונה לאחר שהגג שלו, שנבנה מ-18 אלף טונות של פלדה, לא עמד בתקנות הבטיחות הנדרשות. "הוא לא תוחזק במשך שני עשורים", תירץ ראש ממשלת יוון, קיריאקוס מיצוטאקיס.

לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ביוון, החוב הלאומי צמח ב-71 מיליארד אירו בין השנים 2005-2000 וב-145 מיליארד אירו נוספים בחמש השנים שלאחר מכן. בסופו של דבר, הוצאות העתק של האולימפיאדה בתוספת המשבר הכלכלי העולמי בשנת 2008, הביאו את יוון לסף פשיטת רגל לאומית ולשנים קשות של צנע, שמהן התאוששה רק לאחרונה.

ויש גם אתגרים בלתי צפויים

אלא שגם איתנות כלכלית של המדינה המארחת ותכנון אסטרטגי נכון אינם ערובה להצלחה. תשתיות ראויות, ביטחון ובריאות הספורטאים והקהל הם קריטריונים הכרחיים להצלחת כל אירוע גדול, על אחת כמה וכמה כזה בעל פרופיל עולמי כמו האולימפיאדה.

אולימפיאדת ריו ב-2016, שנערכה על רקע התפרצות נגיף הזיקה ושנתיים בלבד לאחר המונדיאל בברזיל, התמודדה עם בעיות בכל שלוש הקטגוריות הללו. החל משיעור פשיעה גבוה, שפגע במוניטין של המשחקים ושל המדינה, ואף התבטא במספר אירועי שוד כלפי חברים במשלחות השונות, דרך צורך בהקמת תשתיות הכרחיות מן הייסוד ועד לזיהום מים חריג במקומות כמו מפרץ גואנאברה ולגונת רודריגו דה פרייטס, שהניסיונות הכושלים לנקותם דרשו משאבים כלכליים רבים.

ריו דה ז'ניירו. האולימפיאדה הובילה לבור כלכלי

את האולימפיאדה סיימה ריו עם חשבון של כ-13 מיליארד דולר, בחריגה מדהימה של 6.9 מיליארד דולר מהתקציב המקורי ועם הפסד כולל של כ-2 מיליארד דולר. נתח עצום מהכספים הוקצה לטובת בניית קו רכבת תחתית, שיפוץ הנמל בריו והקמת אצטדיונים ומתקנים, שנותרו כצפוי חסרי שימוש לאחר המשחקים.  

אולימפיאדת טוקיו 2020, שנדחתה בשנה בעקבות מגפת הקורונה הסבה גם היא נזקים כלכליים משמעותיים למארגנים והפסד כולל של 7 מיליארד דולר. ראשית, עצם הדחייה ההיסטורית של המשחקים ייקרה את העלויות בסכום מוערך של כ-3 מיליארד דולר. שנית, כדי להימנע מכאוס בריאותי ולוגיסטי, החליטו היפנים שלא לאפשר לתיירים זרים להגיע למדינה באותה העת ואף הודיעו שהמשחקים ייערכו ללא קהל – צעד שעלה באובדן הכנסות של כ-800 מיליון דולר רק ממכירת כרטיסים.

כעת העיניים נשואות לעבר פריז

בניגוד למקרים של טוקיו וריו, המשחקים האולימפיים בפריז לא צפויים להכביד באופן ניכר על כלכלת צרפת. תקציב "רזה" באופן יחסית, שמוערך בכ-9 מיליארד אירו, הוא הנמוך ביותר שהוקצה עבור אולימפיאדה במילניום הנוכחי – והסיבה לכך נעוצה באיכות התשתיות ובריבוי המתקנים הספורטיביים בבירת צרפת.

לפי דו"ח שהוציאה סוכנות דירוג האשראי S&P Global בחודש מרס האחרון, 95% מהאולמות והאצטדיונים שיארחו את התחרויות כבר נבנו מבעוד מועד או שהיו זקוקים לשיפוץ קל בלבד. ההוצאות העיקריות של הפריזאים כללו הקמה של שלושה מתקנים בלבד – הכפר האולימפי (שעלותו מוערכת בכ-1.5 מיליארד אירו), בריכת שחייה אולימפית ואולם שייארח את תחרויות ההתעמלות והבדמינטון.

פריז. הגיעה לאולימפיאדה מוכנה

בסוכנות הדירוג העריכו כי ההוצאה הציבורית הכוללת של צרפת על המשחקים תעמוד על כ-28% בלבד מהתקציב הכולל, כשמנגד ההכנסות ממכירת כרטיסים, זכויות שידור וחסויות צפויים להכניס לקופתה כ-4.2 מיליארד אירו. לפי הוועד האולימפי, סכום זה עשוי לכסות כ-96% מהוצאות התפעול של האירוע.

אז האם האולימפיאדה יכולה לקיים את הבטחתה ו"לייצר תשואות" לעיר המארחת – הן במונחים כלכליים והן בהיבטים נוספים? כל מקרה לגופו. במובן מסוים, לארח אולימפיאדה זה כמו להיות משקיע חכם ואסטרטגי.

*מובהר כי האמור בסקירה זו מבוסס על מידע פומבי וכולל הערכות ואומדנים צופי פני עתיד, וייתכן כי בפועל התוצאות תהיינה שונות. אין לראות בסקירה זו משום ייעוץ להשקעה ו/או להסתמך עליה לשם קבלת החלטות השקעה כלשהן ואין בה משום המלצה לרכישת ניירות ערך כלשהם.