ההזדמנויות שבשפל - על יצוא הסכמי סחר

בחודש ספטמבר מכון היצוא הכריז בקול תרועה רמה על שפל של 6 שנים ביצוא הסחורות מישראל. במחצית הראשונה של 2016 נמדדה ירידה של 5.7% ביצוא הסחורות (ללא יהלומים). במיוחד זוהתה ירידה ביצוא למדינות מפתח כגון ארצות הברית, סין ובריטניה. אולם, בשונה מיצוא סחורות, חלה במקביל עלייה של כ-13% בייצוא השירותים, בעיקר בתחום ההיי-טק. האם מדובר באנומליה מקרית הנובעת מסיבות מאקרו כלכליות? או שמא ניתן ללמוד על מגמת שינוי במבנה היצוא הישראלי? 

סביר להניח כי הגורם העיקרי להיחלשות ביצוא הישראלי היא האטה כללית במסחר הבינלאומי. על אף הימצאותם של מחירי האנרגיה בשפל זה תקופה ארוכה, דבר אשר צפוי להוזיל את עלויות השילוח וכך לחזק את הסחר הבינלאומי. דווקא נצפית מגמת היחלשות. כלכלנים ברמה עולמית חלוקים בדעותיהם באשר לגורמים להאטה, אולם דבר אחד ברור, ההאטה הינה בעיה קיימת. מתחילת שנות האלפיים, העולם נהנה מגידול שנתי במסחר הבינלאומי, אשר עלה על הגידול השנתי בתוצר הבינלאומי. אולם, על פי הערכות ארגון הסחר העולמי (WTO) שנת 2016 עתידה להיות השנה הראשונה מזה 15 שנה בה נראה גידול נמוך בסחר מאשר בתוצר.

כלומר, היחלשות הייצוא הינה בעיה גלובלית ולא ייחודית לישראל. למשל, היצוא הסיני קטן גם הוא בכ-10% בחודש ספטמבר האחרון לעומת אשתקד. היחלשות היצוא הסיני מחלישה את כוח הקניה של המטבע הסיני וכך למעשה מביאה להיחלשות גם בצד היבוא לסין. כפועל יוצא גם היצוא הישראלי לסין סופג מהלומה. נפילות בערכם של מטבעות מקומיים כגון נפילת הפאונד הבריטי בעקבות הצבעת ה-Brexit מובילים גם הם לשינוי בדפוסי היצוא-יבוא של המדינות. כאשר המטבע המקומי חלש, סחורות מיובאות מתייקרות במונחים ריאליים, דבר המביא לצמצום בהיקף הסחר בין מדינות. דוגמה בולטת לכך הייתה התרסקות הרובל הרוסי בשלהי 2014 אשר פגעה קשות ביצוא החקלאי של ישראל לרוסיה ולמהלומה קשה על מגדלי הפלפל בישראל, שכן כ-75% מענף זה נשען בזמנו על יצוא לרוסיה. 

תנודות בשערי חליפין תמיד היו וכנראה תמיד יהיו גורם משמעותי בסחר הבינלאומי, אולם ישנם אמצעים אפקטיביים לחיזוק הסחר הזמינים לקובעי מדיניות. אמצעי שכזה הינו הסכמי סחר. הסכמי סחר הינם הסכמים הנחתמים בין מדינות בודדות או גושים של מדינות (כגון האיחוד האירופי) ומקלים על הסחר בין המדינות החברות בהסכם. ההקלות באות בצורה של הסרת חסמי ייבוא כגון: הפחתת מכסים, הסרת מכסות והקלת תהליכים בירוקרטיים. 

בחודשים האחרונים ישראל מקדמת הסכם שכזה עם סין. המגעים סביב ההסכם עודם די בוסריים ולכן בשלב זה קיים מידע מועט על טיב ההסכם והתעשיות העיקריות אשר יושפעו. אולם, ידוע כי הסכם הסחר המתגבש מול סין אינו הסכם סחר רגיל אלא הסכם מסוג "אזור סחר חופשי". במסגרת הסכמים שכאלה מבוטלים רוב ואף כל המכסים בין הצדדים. לכשיושלם, ההסכם צפוי להביא לחיזוק משמעותי של קשרי המסחר בין ישראל לסין. לישראל כיום הסכמים שכאלה עם האיחוד האירופי, אפט"א (איחוד של מספר ממדינות צפון אירופה), ארצות הברית, טורקיה, מקסיקו, קנדה, ירדן, מצרים ומרקוסור (איחוד של מספר מדינות בדרום אמריקה).
כמו כן, בשלב הנוכחי כבר הוכרז כי ישראל תהיה המדינה השלישית בעולם, אחרי ארצות הברית וקנדה, שאזרחיה יוכלו לקבל ויזה לסין התקפה לעשור. צעד זה יקל על יצואנים, יבואנים ואנשי עסקים שונים בקידום תהליכים שונים מול עמיתיהם הסיניים.

בסופו של יום, על אף שישראל מושפעות מאוד מאירועים מאקרו כלכליים חיצוניים ומהאטת הסחר הבינלאומי בכלל, יש מקום לאופטימיות. ישנם תמיד גורמים החוששים מהשפעת הסכמי סחר על התעשייה המקומית, אולם ברמת המשק הסכמים שכאלה נוטים להביא לחיזוק הכלכלה, שיפור הפריון והוזלת סל המוצרים לצרכן.